פסק-דין בתיק ת"א 10070-04-10

1. לפניי תביעה כספית בעילה חוזית ונזיקית ובגין עוולה לפי חוק איסור לשון הרע וכן למתן סעד הצהרתי, לפיו ייקבע כי התובע לא הפר את ההסכם בינו ובין הנתבעת (להלן-"ההסכם" נספח ב' לכתב התביעה) וכי לא היה מקום לתפיסת רכבו (להלן-"הרכב") ע"י הנתבעת לפי החלטתה של הרשמת בלישכת ההוצאה לפועל שניתנה במעמד צד אחד, בשעה שלא היה לתובע חוב לבנק בגין הלוואה אותה הוא נטל מהבנק לצורך רכישת הרכב.  
2. הנתבעת, דחתה את טענות התובע לגופן וטענה כי ההסכם הופר ע"י התובע וכן טענה טענות מקדמיות, בדבר חוסר סמכות עניינית לדון בתביעה משניתנה החלטה ע"י הרשמת למימוש הרכב הממושכן וכן טענה לקיומו של מעשה בית דין לאור החלטה שניתנה על ידי בבקשה למתן צו עשה זמני , בדחייתה. לפיכך טענה הנתבעת, כי דין התביעה להידחות.

טענות הצדדים:

3. התובע טוען כי הוא ביקש לרכוש רכב חדש בבעלות משותפת לו ולאשתו. לצורך כך, הוא ביקש וקיבל הלוואה מהנתבעת בסך 118,915 ( הלוואה מס' 500-139-787 , נספח א לכתב התביעה להלן - "ההלוואה") בעוד מחיר הרכב ברכישתו היה בסך של 150,000 ש"ח. הבנק, שעיסוקו במתן הלוואות, שיעבד את הרכב כתנאי למתן ההלוואה (נספחים ב-ג לכתב התביעה) . במפתיע, וללא כל התראה או ידיעה של התובע בוצע ביום 4.3.2010 עיקול על הרכב ע"י הבנק הבינלאומי הראשון (ייקרא להלן-"צד ג'", רישום העיקול צורף כנספח ד לכתב התביעה) . לא היה בידו לדעת על העיקול, בהיעדר חוב כלשהו שלו ובדיעבד, התברר לו כי החוב הוא של חתנו, ארז קוריאל ושל חברת וידאומית בע"מ ובהיות אשתו, ערבה להתחייבויות של חתנו.

4. התובע הוסיף וטען כי הוא הופתע מהגעת מעקלים לביתו ביום 6.4.2010 בסביבות השעה 21:00 על מנת לתפוס את הרכב, עקב החלטתה של הנתבעת לדרוש את מימוש הרכב כמשכון ולמינוי כונס נכסים במעמד צד אחד, למרות עמידתו בכל תשלומי הליסינג של הרכב ומבלי שניתנה לו כל התראה בנדון. בבירור שערך עם הנתבעת, נמסר לו כי הפעולות בוצעו על ידה עקב חששה מעיקולים שנירשמו כנגד אשתו (בהיותה ערבה לחובותיו של חתנם). לא הועילו ניסיונותיו, להבהיר לנתבעת כי הוא אינו ערב להתחייבות של חתנו וכי הרכב רשום על שמו ולא ע"ש אשתו בהיותו הלווה היחיד, ללא אשתו והרכב, נמכר ע"י הנתבעת.

5. בנסיבות אלו טוען התובע כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, משלא הודיעה לו על העיקול;  לא בחנה את מהות העיקול של צד ג' על הרכב לרבות שיעורו. גם בהנחה, שהוטל עיקול יש לצפות מהנתבעת כי תודיע לו עליו תוך זמן סביר, על מנת להסדיר את העניין ולהביא לסילוקו של העיקול שנירשם. הנתבעת, שידעה כי הוא בעל הזכויות ברכב וכי ההלוואה משולמת כסדרה, החליטה על כן שלא כדין לממש את הבטוחה, קרי: הרכב.

6. לטענת התובע, ביום 10.3.2010 הודיע ב"כ צד ג' עו"ד בודה לנתבעת, כי בכוונתו לנקוט בהליכים למימוש העיקול הרשום לטובת הבנק הבינלאומי הראשון ולמינוי כונס נכסים על הרכב. הודעה זו, לא הועברה אליו או לאשתו הגב' הדסה רותם (מכתבו של עו"ד ש' בודה מיום 10.3.2010 , צורף כנספח ה' לכתב התביעה). למרות שהנתבעת השיבה לעו"ד בודה כי מנתוניה עולה שהרכב הוא בבעלותו ולא בבעלותה של אשתו ואף, שהיטב היה ידוע לנתבעת כי ההלוואה משולמת על ידו כסדרה,החליטה הנתבעת לממש את הרכב והודיעה לב"כ צד ג' כי היא מתנגדת למינויו ככונס נכסים על הרכב (נספח ו' לכתב התביעה). הנתבעת, גם לא גילתה את כל האמת בפני ראש ההוצאה לפועל בבקשתה למתן צו במעמד צד אחד בדבר עמידתו בתנאי ההלוואה ועל היעדר חשש מהפרת תנאיה.

7. התובע טוען לעוולת נגישה מצד הנתבעת, ניצול הליכי בית משפט שלא כדין תוך הסתרת מידע מהותי מראש ההוצאה לפועל על מנת שתתקבל בקשתה למינוי כונס נכסים על הרכב. לא היה כל סיכון לנתבעת מפני פגיעה בבטוחה ולמרות זאת, היא בחרה לממש את הרכב על מנת להרוויח בכפל בדרך זו. הן את רווחיה ממתן ההלוואה והן רווחים מפעולת המימוש עצמו של הרכב. בכך, הפרה הנתבעת את ההסכם משלא איפשרה לו להביא לביטול העיקול. כמו כן טען התובע, כי הנתבעת גרמה לביצוע עוולה של לשון הרע, בביצוע פעולות העיקול בנוכחות שכניו באמצעות המוציא לפועל. לפיכך, ביקש התובע להשית על הנתבעת פיצוי בסך 150,000 ש"ח וליתן סעד הצהרתי לפיו הוא לא הפר את הסכם עם התובעת וכי לא היה מקום לתפיסת הרכב.

8. הנתבעת, העלתה טענה מקדמית בדבר קיומו של מעשה בית דין, לאור החלטה שניתנה ביום 18.4.10 בבקשה למתן סעד זמני בה נאמר כי הבנק פעל בסמכות, משעמד על זכותו החוזית למימוש הרכב. לפיכך, הוכרעו כבר טענותיו של התובע כנגד פעולתה בחוסר סמכות לדידו ונקבע כי עמדה לה הזכות למימוש השיעבוד ללא בדיקת פרטי העיקול. לאור זאת, מושתק התובע מלטעון בנדון.
9. לגופו של עניין, טענה הנתבעת כי היא פעלה בתום לב ובסמכות כאשר ביקשה לממש את זכותה החוזית בממוש הרכב מחמת עיקול שהוטל עליו ע"י צד ג'. לא מוטלת עליה חובה או אחריות לברר מה מהות העיקול שהוטל ע"י צד ג' ואף התגלה לה כי הוטלו שני עיקולים עליו ולא רק העיקול של הבנק הבינלאומי (נספח ד' לכתב ההגנה). התובע, הציג בפניה מצג שווא לפיו הבעלות ברכב תרשם רק על שמו בעוד הלכה למעשה, הבעלות נרשמה גם על שם אשתו. לאור זאת,  קמה עילה נוספת למימוש הרכב לפי תנאי ההסכם ולא רק מחמת רישום העיקולים על הרכב. בנסבות אלו, עלה חשש להברחת נכסים ברישום הרכב ע"ש אשתו ללא ידיעתה אף שדי ברישום העיקולים על הרכב, כדי לאפשר לה להביא למימושו לפי ההסכם.  החלטתה של ראש ההוצאה לפועל יש בה כדי ללמד כי פעולותיה של הנתבעת נעשו כדין.

10. הנתבעת טענה להעדר סמכות עניינית לדון בתביעה בפני בית משפט זה וביקשה להורות על סילוקה על הסף ולחילופין, להעבירה לראש ההוצאה לפועל, כאמור בסיכומיה. משכון רשום, כמוהו כפסק דין שניתן ע"י בית המשפט. הסמכות לדון ב"טענת פרעתי" לאחר רישומו של משכון, נתונה בידי ראש ההוצאה לפועל בלבד. טענותיו של התובע לפיהן הוא פטור מקיום פסק הדין, צריכות להתברר במסגרת "טענת  פרעתי" בפני ראש ההוצאה לפועל. לחילופין, היה בידי התובע לתקוף את החלטתו של ראש ההוצאה לפועל, במסגרת בקשת רשות ערעור על ההחלטה ואין לדון בכך, במסגרת תביעה זו. 

11. לעניין העיקול טענה הנתבעת, כי היא לא מסרה פרטים אודות המעקל לתובע הואיל ובמועדים הרלוונטים, היא עצמה לא ידעה מיהו הגורם שהטיל את העיקול על הרכב שהיה מיוצג ע"י עו"ד ש' בודה . לפיכך, נמנע ממנה למסור לתובע את פרטיו של המעקל מה גם שמבחינתה, נתון זה אינו רלוונטי לשאלת הפרת ההסכם ודי בכך לדידה, שהוטל עיקול על הרכב על מנת לאפשר לה לממש את זכותה החוזית כפי שניטען בפני ראש ההוצאה לפועל.פעולותיה היו בתום לב בהצגת נימוקי הבקשה בפני ראש ההוצאה לפועל .

 סמכות עניינית:  

12. טענתה של הנתבעת היא כי התובע, הפר את הסכם השיעבוד (כהגדרתו לעיל- "ההסכם" נספח ב' לכתב התביעה ). לפיכך היא פעלה למימוש המשכון בהתאם לסעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן - "חוק ההוצאה לפועל") ומכוח סעיף 18 לחוק המשכון, תשכ"ז-1967 (רישום המשכון, צורף כנספח ג' לכתב התביעה). המימוש, בוצע כדין  לטענתה בנקיטת הליכי הוצאה לפועל משהוטל עיקול על הרכב ע"י צד ג' ולפי זכותה לכך, מכוח סעיף 11ד להסכם. טענותיו של התובע הן במסגרת "טענת פרעתי" שכן הוא מבקש לפטור אותו ממימוש המשכון, המהווה פסק דין. טענותיו אלו נוגעות לשלב שלאחר כריתת הסכם המשכון, דינם להידון בפני ראש ההוצאה לפועל בלבד כסמכות ייחודית. עסקינן במסכת עובדתית שנוצרה לאחר מתן פסק הדין דהיינו, לאחר מועד רישום משכון על הרכב ולפיכך היה על התובע להביאן לבירור בפני ראש ההוצאה לפועל (בהפנותה לה"פ (י-ם) 776/09 טוביה לרנר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ פורסם בנבו).

13. מנגד טוען התובע כי לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתובענה (עמ' 2 שורה 13 לפרוטוקול מיום 12.4.2010) וכי כלל לא מדובר בטענת "פרעתי". טענת פרעתי היא בדבר תשלום חוב ואי חבות לתשלום חוב , טענות שאינן במחלוקת (עמ' 2 שורות 15-16). טענותיו,  הן כנגד אופן ביצוע התפיסה בנסיבות ובאופן שתוארו בכתב התביעה בשעה שכלל לא היה ידוע לו על הסיבה לתפיסה, שהביאה להכפשת שמו ברבים. הוא עצמו, לא פנה לראש ההוצאה לפועל הואיל וטענת "פרעתי" לא הייתה עומדת לו. מנגד, היה מקום לבחינת הפעולות שהנתבעת טוענת כי היה צורך בביצוען בנסיבות שנוצרו. בחינה זו, צריך שתיעשה ע"י בית משפט ולא ע"י ראש ההוצאה לפועל , המוסמך לדון בטענת פרעתי בלבד (עמ' 4 שורות 21-24 ). זאת ועוד, עוולת הנגישה והתנהגותה בחוסר תום לב של הנתבעת, צריכות להתברר בפני בית המשפט , כמו גם הסעדים המצויים בסמכותו של בית המשפט. 

14.  סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל קובע:

19(א)   חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין; עד לקביעתו כאמור, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

        על כך מצינו בספרו של דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה

        שביעית, יולי 2011) עמ' 268 : "הליך בטענת "פרעתי" מתנהל בפני רשם ההוצאה